אין כח.

לכולם זה קורה. יש לך יום נוראי, שסוגר שבוע נוראי, אולי אפילו חלק ממחצית מזעזעת. לא רוצים להמשיך להילחם.
כשיש קשיים אובייקטיביים, כאלה שבעל מקצוע אבחן ויש עליהם "חותמת", אפילו יותר קל להגיד "בוודאי שקשה לי, קשה לי יותר מלאחרים".
אולי זה אפילו נכון.
הנקודה שחשוב להבין בשלב המוקדם ביותר האפשרי היא שזה לא רלוונטי. הנה דוגמא ראשונית לגישה הזו:


גם לאנשים עם משקל עודף קשה יותר. גם לנמוכי קומה קשה יותר. לאנשים במצב כלכלי מסובך ועוד ועוד- והרשימה היא אינסופית...
לכל אדם שעובר ברחוב קשה באיזשהו מקום, אולי בתחומים שלך קל יותר.
זו לא סיבה לוותר.
אולי סיבה לעצור, לנוח- אבל לא לוותר.
מה דעתך? ואיך מתגברים על המכשלה? בפוסט הבא, ובתגובות שלכם.