למה לא מצליח לי? איך זה נראה בבית הספר.

"אני כל כך מתאמץ, עובד כל כך קשה- וזה לא יוצא. מה עושים? למה זה קורה? זה תמיד יהיה ככה?"
המשפטים האלה נמצאים אצלינו בראש או על השפתיים מדי פעם- ואצל לקויי למידה וקשב יותר: ישנה חוויה קשה של כישלון, חוסר ערך, והכל מגיל צעיר מאד. חוויות בית הספר הן לעיתים קשות, ומשאירות טעם מר, ואחריהן באים עוד ועוד כישלונות...
לא קל להיות לקוי למידה בבית הספר. בית הספר בנוי "קוביות-קוביות", ואתה צריך להתאים לקוביה בצורה מושלמת. מי שאינו מתאים וחושב אחרת או פועל אחרת, מוצא את עצמו "בחוץ". לא מצליח כמצופה.




ואז המשפטים" "יש לו פוטנציאל, הוא לא מממש אותו", "הוא מקסים בהפסקות, ובשעור הוא פשוט נוראי", "הוא מעופף, חולם","ברגע שמבקשים ממנו לקרוא הוא מתחיל לצחוק ולעשות שטויות. למה הוא לא יכול להיות רציני?"
לעיתים, גם מי שסובל מהקושי לא יכול "לשים עליו את האצבע". הוא לא מרגיש כשהוא מתחיל להצחיק את כולם, זה "פשוט קורה". לעיתים, זו בחירה, התחמקות, ניסיון לפתרון.
הליצן, העצלן, האסטרונאוט, המתחמק- חלקם אינם כאלה, הם מאמצים את המסכה מסיבות שונות- כי הם לא "קוביה". הם משהו אחר. לא טוב יותר, לא רע יותר- פשוט אחר.
אם יש לך חוויה כזו, זיכרון כזה מימי בית הספר- וחשוב לך להעביר אותו הלאה, אפשר לכתוב כאן. מי שיקרא בוודאי יזדהה.