אין כח.

לכולם זה קורה. יש לך יום נוראי, שסוגר שבוע נוראי, אולי אפילו חלק ממחצית מזעזעת. לא רוצים להמשיך להילחם.
כשיש קשיים אובייקטיביים, כאלה שבעל מקצוע אבחן ויש עליהם "חותמת", אפילו יותר קל להגיד "בוודאי שקשה לי, קשה לי יותר מלאחרים".
אולי זה אפילו נכון.
הנקודה שחשוב להבין בשלב המוקדם ביותר האפשרי היא שזה לא רלוונטי. הנה דוגמא ראשונית לגישה הזו:

הדלתות- באילו לעבור ובאילו לא, אחרי גילוי לקות.

כאשר מגלים לקות קשב או למידה, יש נטייה גורפת להיכנס להלם.
ולצאת ממנו בדלת הלא נכונה...
החלטתי להביא כאן מספר מה"דלתות" הללו, בהן נתקלתי במהלך השנים.

למה לא מצליח לי? איך זה נראה בבית הספר.

"אני כל כך מתאמץ, עובד כל כך קשה- וזה לא יוצא. מה עושים? למה זה קורה? זה תמיד יהיה ככה?"
המשפטים האלה נמצאים אצלינו בראש או על השפתיים מדי פעם- ואצל לקויי למידה וקשב יותר: ישנה חוויה קשה של כישלון, חוסר ערך, והכל מגיל צעיר מאד. חוויות בית הספר הן לעיתים קשות, ומשאירות טעם מר, ואחריהן באים עוד ועוד כישלונות...
לא קל להיות לקוי למידה בבית הספר. בית הספר בנוי "קוביות-קוביות", ואתה צריך להתאים לקוביה בצורה מושלמת. מי שאינו מתאים וחושב אחרת או פועל אחרת, מוצא את עצמו "בחוץ". לא מצליח כמצופה.

קבוצה חדשה נוספת בנס ציונה

ניפתחת קבוצה חדשה לידי נס ציונה, כיתות ח'.
המפגשים יתקיימו במרכז נס ציונה.

קבוצה חדשה: תל אביב

קבוצה חדשה ניפתחת בתל אביב- מרכז, לילדי כיתה ח'.