מה עושים עם חוסר המשמעות?

אלא אם כן אתה דתי אדוק (איזו דת? זה לא משנה), יש מן תחושה כזו של...נו, איך נקרא לזה: חוסר משמעות.
אתה מתאמץ, דוחף, מזיע, ובסוף? בסוף כולם מתים. אז למה בכלל לטרוח לקום בבוקר? מה זה משנה?
או, אז ככה: גרגר אחד של אבק הוא באמת כלום. אולי טיפונת מגרד, לשניה אחת, ונעלם. סופת חול היא משהו אחר לגמרי...
איך שאני רואה את זה, כולנו באמת אבק ברוח. לא יותר ולא פחות. העוצמה של האדם היחיד אינה בעצמו- היא בחיבור בינינו.
כמו שכל מי שלומד אצלי, ומי שלמד אצלי, מבין די מהר, אני חסרת כח כשלעצמי. המון שנות ניסיון, מיליון ואחת דיפלומות- כל זה חסר משמעות. אם מישהו לא ילמד איתי, הוא לא ירוויח מכל השפע הזה. מה שחשוב הוא הקשר.
אף אחד אצלי לא "לומד ממני". זה תמיד עיניין של שיתוף פעולה. אני, לבד, לא יכולה לעשות כלום.
כשאנחנו מצליחים ליצור קשר אמיתי עם מישהו, אז אנחנו יכולים להזיז הרים. לבד אנחנו סתם אבק ברוח.

There is no spoon

לקראת הסוף. גם פסיכומטרי וגם בגרות ממש מעבר לפינה.

הלחץ מתחיל להשפיע, ההרגשה היא של אופוריה, חשש עצום או נמאס לגמרי.

בדיוק כאן מגיע הילד הקירח מהמטריקס ומזכיר לנו שבעצם, הכל בראש שלנו. בעצם אין כפית. זה אנחנו שצריכים להתכופף, אם בא לנו לכופף את הכפית.

זה לא המבחן שמלחיץ, אנחנו נילחצים. זה באמת עיניין של מבט, של הבנה שמה שלא נעשה- הכפית תישאר כפית... אנחנו משנים בעצמינו ורואים את התוצאות "על הכפית".

ולמתכוננים: פשוט שוב לראות את הסרט. אולי זה יסדר לכם משהו במוח, לפני שתיכנסו למצב כפית;)

דברים שנוטים לשכוח

לפעמים קל לא לזכור. זה עוזר להתמודדות היומיומית.
זו גם הסרת אחריות.
כשאנחנו קטנים, יש אבא ואמא, וכשאנחנו גדלים- יש אותנו. רק אותנו.
המאמר מדבר על האחריות של ההורים אל מול הילד.
אני מדברת על האחריות שלי מול עצמי.
נסו לקרוא את המאמר מתוך הבנה של האחריות הבלעדית שלכם כמבוגרים על הקשיים שלכם וההתמודדויות שלכם.
אף אחד לא "אשם לי". אני אחראי.
מה דעתך?

מקור כח1:הזולת

כן,כן.
לכאורה לא קשור ללקויות למידה וקשב, אבל חשוב מאד לזכור: לפני הלקות, לפני הקושי- אנחנו בני אדם.
החוזקות הראשוניות של כל אחד מאיתנו נובעות מהיותו חלק ממין ששולט בכוכב הזה כל כך הרבה שנים, ובהצלחה לא מבוטלת.
כשאתה במצב רע, או אפילו יותר רחוק: כשמישהו בסביבתך במצב לא פשוט, העזרה הראשונית היא פשוט להיות שם בשבילו.למה זה עוזר? בסרטון הבא.
איך לדעתך ניתן להיעזר בתכונה המולדת הזו?

אין כח.

לכולם זה קורה. יש לך יום נוראי, שסוגר שבוע נוראי, אולי אפילו חלק ממחצית מזעזעת. לא רוצים להמשיך להילחם.
כשיש קשיים אובייקטיביים, כאלה שבעל מקצוע אבחן ויש עליהם "חותמת", אפילו יותר קל להגיד "בוודאי שקשה לי, קשה לי יותר מלאחרים".
אולי זה אפילו נכון.
הנקודה שחשוב להבין בשלב המוקדם ביותר האפשרי היא שזה לא רלוונטי. הנה דוגמא ראשונית לגישה הזו:

הדלתות- באילו לעבור ובאילו לא, אחרי גילוי לקות.

כאשר מגלים לקות קשב או למידה, יש נטייה גורפת להיכנס להלם.
ולצאת ממנו בדלת הלא נכונה...
החלטתי להביא כאן מספר מה"דלתות" הללו, בהן נתקלתי במהלך השנים.

למה לא מצליח לי? איך זה נראה בבית הספר.

"אני כל כך מתאמץ, עובד כל כך קשה- וזה לא יוצא. מה עושים? למה זה קורה? זה תמיד יהיה ככה?"
המשפטים האלה נמצאים אצלינו בראש או על השפתיים מדי פעם- ואצל לקויי למידה וקשב יותר: ישנה חוויה קשה של כישלון, חוסר ערך, והכל מגיל צעיר מאד. חוויות בית הספר הן לעיתים קשות, ומשאירות טעם מר, ואחריהן באים עוד ועוד כישלונות...
לא קל להיות לקוי למידה בבית הספר. בית הספר בנוי "קוביות-קוביות", ואתה צריך להתאים לקוביה בצורה מושלמת. מי שאינו מתאים וחושב אחרת או פועל אחרת, מוצא את עצמו "בחוץ". לא מצליח כמצופה.

קבוצה חדשה נוספת בנס ציונה

ניפתחת קבוצה חדשה לידי נס ציונה, כיתות ח'.
המפגשים יתקיימו במרכז נס ציונה.

קבוצה חדשה: תל אביב

קבוצה חדשה ניפתחת בתל אביב- מרכז, לילדי כיתה ח'.