אלא אם כן אתה דתי אדוק (איזו דת? זה לא משנה), יש מן תחושה כזו של...נו, איך נקרא לזה: חוסר משמעות.
אתה מתאמץ, דוחף, מזיע, ובסוף? בסוף כולם מתים. אז למה בכלל לטרוח לקום בבוקר? מה זה משנה?
או, אז ככה: גרגר אחד של אבק הוא באמת כלום. אולי טיפונת מגרד, לשניה אחת, ונעלם. סופת חול היא משהו אחר לגמרי...
איך שאני רואה את זה, כולנו באמת אבק ברוח. לא יותר ולא פחות. העוצמה של האדם היחיד אינה בעצמו- היא בחיבור בינינו.
כמו שכל מי שלומד אצלי, ומי שלמד אצלי, מבין די מהר, אני חסרת כח כשלעצמי. המון שנות ניסיון, מיליון ואחת דיפלומות- כל זה חסר משמעות. אם מישהו לא ילמד איתי, הוא לא ירוויח מכל השפע הזה. מה שחשוב הוא הקשר.
אף אחד אצלי לא "לומד ממני". זה תמיד עיניין של שיתוף פעולה. אני, לבד, לא יכולה לעשות כלום.
כשאנחנו מצליחים ליצור קשר אמיתי עם מישהו, אז אנחנו יכולים להזיז הרים. לבד אנחנו סתם אבק ברוח.
אתה מתאמץ, דוחף, מזיע, ובסוף? בסוף כולם מתים. אז למה בכלל לטרוח לקום בבוקר? מה זה משנה?
או, אז ככה: גרגר אחד של אבק הוא באמת כלום. אולי טיפונת מגרד, לשניה אחת, ונעלם. סופת חול היא משהו אחר לגמרי...
איך שאני רואה את זה, כולנו באמת אבק ברוח. לא יותר ולא פחות. העוצמה של האדם היחיד אינה בעצמו- היא בחיבור בינינו.
כמו שכל מי שלומד אצלי, ומי שלמד אצלי, מבין די מהר, אני חסרת כח כשלעצמי. המון שנות ניסיון, מיליון ואחת דיפלומות- כל זה חסר משמעות. אם מישהו לא ילמד איתי, הוא לא ירוויח מכל השפע הזה. מה שחשוב הוא הקשר.
אף אחד אצלי לא "לומד ממני". זה תמיד עיניין של שיתוף פעולה. אני, לבד, לא יכולה לעשות כלום.
כשאנחנו מצליחים ליצור קשר אמיתי עם מישהו, אז אנחנו יכולים להזיז הרים. לבד אנחנו סתם אבק ברוח.
